דירה להסתיר

בארץ אחת בין כרמים ושדות עומד לו בניין בין שלוש קומות ומי בקומה השלישית? חתולה כושית

הנאים החדרים בעינייך? נאים הנאה המטבח בעינייך? נאה הנאה השכונה בעינייך? נאה והבניין? ישן

אם כך לא תישבי איתנו כאן בטח, בטח אשב כי השכונה מדהימה והבית גדול ומואר והרוח מהמרפסת מרחיבה לי את הלב ויש שקט ויש ציוצי ציפורים ויש את השכנה מלמטה שמעלה סירים.

מה אני אגיד לכם, אם יש עולם אחר, הם מסתכלים עלינו מלמעלה ונקרעים מצחוק כמה שאנחנו מטומטמים כמעט והסכמתי לחיות בכיפוף כמעט ושכנעתי את הבן שלי שלא חייב להתיישר בחדר שתקרה נמוכה בחדר השינה זה ה-טרנד החדש

שלושה חודשים עברו מהיום שהתחלתי לחפש דירה במרכז לא שהיו לי בקשות מוגזמות רציתי דירה נעימה, לא חייב בלב תל אביב אפשר להצפין טיפה אפשר להדרים 3 חדרים עם מרפסת או חצר לא מוגזם נכון?

מוגזם אוהו כמה מוגזם

עם תחילת החיטוטים שלי באתרי הדירות תכף הבנתי שאין טעם לחפש כמה חודשים מראש כי כל דירה שמתפרסמת ויש לה שירותים ומקלחת בתוך הבית נחטפת כאילו הייתה מופלטה בצאת חג הפסח ואני שהייתי צריכה להגיע מאילת לראות את הדירה אף פעם לא הספקתי

המצב היה כל כך הזוי שמצאתי עצמי מתעסקת בניסוח תוכן הטקסט לבעל הדירה אולי אם אגע ברגש שלו הוא יחכה לי כמה ימים עד שאגיע מאילת לראות את האוצר

אקצר, סנטימנטים אין

המחירים היו מעל לתקציב שלי אבל לא באופן שימנע ממני את המעבר ככל שמועד המעבר התקרב המחירים רק עלו ועלו והטירוף רק הלך וגבר מה זה טירוף? טירוף זו דירה שראיתי לפני 3 חודשים ב 6,300 שקלים לחודש ולפני חודש היא "חזרה לשוק" ב8,200 כן כן אותה הדירה בדיוק

היא לא עברה שיפוץ לא בנו לה עוד חדר או מרפסת ככה בול הכל אותו הדבר אז למה המחיר הזה? ככה. כי אפשר.

מיותר לציין שאחרי יומיים היא נחטפה וירדה מהאתרים.

ואני שואלת אתכם איך הגענו ליום שעבור דירת 2.5 חדרים בבניין ישן שמשתרעת (אלק משתרעת אפילו אין בה מקום להתמתח) על פאקינג 60 מטר אנשים מוכנים לשלם 9,000 שקלים למה?

ככל שחיטטתי יותר הבנתי שתל אביב לא על הפרק בתקציב שיעדתי לעצמי המקסימום שאקבל בעיר הגדולה היא דירה קטנה ישנה עם נוף למחסן ותמ"א חצר או מרפסת הן חלומות באספמיה הבנתי שעל מרחב ואוויר ועל עצמי אני לא מוכנה להתפשר יותר אפילו לא יום אחד נוסף בחיים האלה שלי

ואתמול בערב אחרי שבוע שלם שלא עצרתי אפילו לנשום התיישבתי בו בבית החדש שלי בסלון המרווח עם הסטודיו לצילום בקומה העליונה עם המרפסת הענקית מול נוף של עצים וחממה והרגשתי בית וחשבתי על זה שכמה שנים אחורה אין לי בכלל ספק שהייתי בוחרת לגור בתל אביב על אף הכל וכמה עברתי בשנים האחרונות ואיזה כיף שזה ככה שאני לא מוכנה יותר להתפשר על כלום

כי למה בעצם?

וחשבתי על זה שהבית הזה הוא אני הבניין כבר קצת מבוגר ויש בו קילופים אבל מבפנים הוא כל כך מרווח וכל כך נעים ויש בו מלא אור ובערב כשירדנו לזרוק את הזבל אני והאיש שאני אוהבת שקדח לי את כל החורים בבית וסחב את כל הארגזים על כתפיו הרחבות פגשנו את השכנה החדשה שסיפרה שבדיוק עכשיו סיימה לקלות את הגמבות ויש לה עוד סיר על האש ומוס שוקולד להכין והיא צריכה לקום מוקדם בבוקר להמשיך, כי הנכד שלה בא בשישי וכן כולם אומרים לה שהיא לא נראית סבתא ותבואו לקפה ומתי שתרצי תדעי שאני כאן אמרה בנחרצות בעיניים טובות ואז התכופפה ללטף חתול והתעצבנה שסיפרתי לה על הפקח שכעס עליי שהשארתי את הארגזים של האריזות על יד הפח זה משה היה נכון?! שאלה ופסקה משה הזה חוצפן ולמה לא קראת לי? כאילו ברור לה שאני מכירה את משה או אותה וכאילו שידעתי שמשה חוצפן

ואיך איך לא קראתי לה חזרה ושאלה וזה בכלל היה קובי המנהל של משה והיה בזה משהו של פעם קצת כמו שכונת חיים כל כך יפה ותמים ושלם אני אבוא, אמרתי אני אבוא

אבל תבואי באמת הוסיפה.