אתה, אתה חמש יחידות.

זה טור על תקווה, על אמונה אהבה ורצון

זהו טור על אמא וילד

על הילד שלכם

הקדישו לו זמן

בשנת 2016 העליתי לרשת פוסט על הבן שלי, (מצ"ב קישור לפוסט המלא)

בו סיפרתי את סיפורו של דולב, ילד יפה עם גומות חן ענקיות, הומור מבריק

ילד שנון וחכם אבל... עם בעיית קשב וריכוז שאי אפשר היה לתאר במילים, סיפרתי על המסע שלנו כהורים

על נפשו של ילד עם "הפרעה".

בבוקר שלמחרת התעוררתי עם יותר מ 1,000 שיתופים לפוסט ולפחות 200 הודעות בפרטי

לא הייתה אז תוכנית בוקר או רדיו שלא ביקשה לראיין אותנו

את הפוסט ההוא מ 2016 התחלתי במילים "ראו הוזהרתם פוסט ארוך" וכך גם היום

איני יודעת מה יהיה אורכו של הטור

הזה אך אני יודעת שהמילים שאכתוב כאן שמורות אצלי בבטן 18 שנה, מהיום שהגדולה שלי נכנסה למערכת

שמתיימרת לקרוא לעצמה

מערכת חינוך

אתחיל מהסוף להתחלה, ניצחנו את המערכת!

הבן שלי היה אז רק בן 11, ילד קטן שנמצא מרבית שעות היום במערכת שאמורה לחנך (זה היא אמרה לא אני)

עם 0 תוכניות סדורות על איך מכילים בכלל ילדים מסוגו.

לאחר 5 שנים שהילד שלי היה במסגרת "החינוכית", הבנתי שאין לי שום דרך לתקן את המערכת ושהעבודה האמיתית צריכה

להיעשות רק מהבית ולכן עברתי עם הילד את כל מה שרק המליצו לי עליו, משיאצו ועד שינוי בתזונה,

שום דבר לא עזר

עד אשר החלטתי להתחיל לתת לילד שלי כדורים לקשב וריכוז, רק אז התאמנו למערכת המחנכת.

השבוע הבן שלי סיים את כיתה י"ב, מה שאומר שאני סיימתי עם המערכת המיושנת, מערכת שמנותקת מהמציאות

שאינה תואמת בשום דרך לעידן בו אנחנו חיים, משכר המורים הלא פחות ממבזה ועד דרכי הלמידה וחיי החברה.

לכיתה י' הבן שלי עלה בתקופת הקורונה, ילד שגדל בבית עם דלת כניסה פתוחה עם חברים בסלון, בחצר בחדר שלו

ילד עם חיי חברה טובים, לומד בכיתת מצוינות, 5 יח' כימיה, 5 אנגלית 5 מתמטיקה, 5 יחידות מדעי המחשב,

ילד חופש שעבר ללמוד בחדר סגור מול צג מחשב 10 שעות ביום,

שעתיים מתמטיקה, שעתיים כימיה, הפסקת אוכל, שעתיים מדעי המחשב ויאללה לקינוח שיעורי חברה וספרות. סיוט.

במו עיני צפיתי בתהליך קמילת הבן שלי, הוא לא היה מסוגל אחרי כל כך הרבה שעות ישיבה מול מחשב, עוד לשבת ולשנן

תרגילים במתמטיקה ואותיות לועזיות במדעי המחשב, בשל כך בסוף השנה עדכנה אותנו המחנכת הנהדרת שלו

(נהדרת על באמת- כפרה עלייך) כי על דולב לרדת ל 4 יח' במתמטיקה, ביקשתי ממנה שיתנו

לו הזדמנות לתקן, אתם הרי מכירים את הילד אמרתי, תנו לו מבחן חוזר במתמטיקה והוא יוכיח לכם שהוא ראוי,

"זו תקופת קורונה ענתה, אין מבחנים חוזרים"

התעקשתי.

והם יצרו עבורו מבחן שסיכם את שנת הלימודים האחרונה

דולב ישב כל יום 6 שעות והתכונן למבחן שיוכיח לכולם שיש לו את היכולות

הוא הוכיח.

במבחן המסכם של 5 יח' במתמטיקה הוא קיבל 92 ונשאר בכיתת המצוינות.

לא לזמן רב,

הקורונה המשיכה וכך גם הלימודים המרובים בחדר הסגור, חדר החושך הייתי קוראת לו בלילה במיטה,

כמה שחור יש בחדר שכולו צבוע בלבן,

מה ההתעללות הזאת בילדים הייתי חושבת ודומעת, מידי פעם הייתי פותחת את הדלת הכבדה ומביטה בו,

בילד שהיה פעם מאושר, לא זיהיתי אושר לא זיהיתי את הבן שלי וקמלתי גם אני

באמצע השנה השנייה התקשרה שוב המורה וביקשה לעדכן כי הוחלט סופית

"בסוף המחצית דולב ירד ל4 יח' מה שיוציא אותו באופן אוטומטי גם מלימודי מדעי המחשב שאהב והצליח בהם

ביקשתי לעשות שיחת זום עם מנהלת בית הספר, לפני השיחה איתה ביקשתי מדולב לדעת, האם זה באמת מה שהוא רוצה

האם הוא באמת רוצה להמשיך וללמוד כל כך הרבה שעות מול צג בחדר חושך?

אם זה מה שאתה רוצה אמרתי, שם תהיה! אלחם עד סוף העולם, אבל אני צריכה לדעת

שזה הכיוון שלך בחיים

הוא ביקש לחשוב ואמר שכן.

"אני מבקשת שתתני לו צ'אנס נוסף", ביקשתי מהמנהלת שהגיעה מוכנה לשיחתנו עם טקסט כתוב על מה מכאן,

אני מבקשת שתתחשבי שאנחנו אחרי שנה קשה של קורונה, אני מבקשת שתזכרי את היכולות שלו,

את המבחן המסכם עם הציון 92".

כלום לא עזר

היא הגיעה לשיחה עם הנייר של המערכת המחנכת

ובו נתונים יבשים, מציון כך וכך זו כיתת מצוינות ומציון כך וכך כבר לא, על הילד לרדת ל 4' יח' פסקה.

לא מעניין מי הילד ומהן הנסיבות, כך כתוב, כך יהיה.

לא עזרו לי התחנונים וההסברים שאם ירד מ5 יח' מתמטיקה זה גם מוציא אותו משיעורי מדעי המחשב בו ציוניו היו טובים

ובכך משתנה מסלול חייו, היא המשיכה להסביר בפרקטיקה הקרה מה עושים מכאן

ואני המשכתי להטביע אותה בדמיוני

באמבטיית מים רותחים כשידיה אזוקות.

סיימנו את השיחה איתה.

יש שני דברים מכאן, אמרתי לדולב, האחד שאני ממשיכה גבוה יותר, שאני פונה למנהלי משרד החינוך בעיר בארץ בעולם

בכל מקום, איפה שלא יהיה והוא יהיה בכיתה הזאת, "אני מבטיחה לך" אמרתי

והדבר השני שחשוב לי יותר זה שתבין, שאתה. אתה הוא החמש יחידות,

שאף אחד לא יכול לקחת את זה ממך, כבר הוכחת לעצמך שכשאתה רוצה אתה יכול

ושאני מאמינה הוספתי את אם כל הקלישאות (אוהבת קלישאות אנוכי) שכל דבר שקורה יש

לו סיבה ושכך בדיוק צריך להיות, "הרוחניקיות" שלי עצבנה אותו

והוא ביקש שאצא מהחדר, שאשאיר אותו לבד. יצאתי

אחרי שעה יצא גם הוא, "אל תעשי שום דבר אמר, מה שצריך להיות יהיה".

ומה שצריך להיות היה

העומסים הגדולים ירדו, והמתחים איתם, הנפש נרגעה, חייכה, גומות החן היפות של הילד שלי חזרו לבצבץ, הוא עבר לכיתה אחרת,

מצא חברים חדשים גם אהבה ראשונה מקסימה מקסימה (עד היום) הוא למד את מה שאהב בשמחה ורוגע, ציוניו טובים

הוא נבחר להיות יו"ר בית הספר, בעקבות התפקיד מצא עצמו בישיבות מנהלים אם בדיוק אותה

המנהלת מהזום שלא נתנה לו צ'אנס, שפגשה ילד שנון חכם וחברתי בעל יכולות ביטוי מפעימות ורצון עז לשנות

אני אפילו לא יודעת אם היא זוכרת שזה הילד ששינתה לו את מסלול החיים

וכן, הוא אפילו למד לחבב אותה

ואני כבר לא כועסת, להיפך.

אז למה אני כותבת את כל זה? משתי סיבות,

האחת

כי כמו אז בפוסט של 2016 אני רוצה שתדעו שאפשר אחרת,

ששום דבר לא סוף העולם, שדברים קורים כי כך צריך להיות, גם אם נדמה שלא כך באותו הרגע

בסוף תמיד זה מסתדר. והדבר השני הוא

זכרו תמיד כי הילד שלכם נהדר, שהוא. הוא, החמש יחידות זכרו לומר לו את זה, זכרו לומר ששום מערכת איפה שלא יהיה לא תקבע אחרת,

היא יכולה לקבוע ציון בתעודה לא את ציונה של הנפש, שמרו על נפשותיהם, זכרו שאין לימודים שלא ניתן להשלים בזמן אחר,

דולב את החמש יחידות במתמטיקה עוד ישלים וגם אם לא זה לא באמת חשוב, יש לו נפש בריאה ושכל ישר,

יש לו דמיון פורה וחברים

וגומות

אז אני סומכת עליו שיהיה לו טוב.

כל ילד צריך אדם אחד שיאמין בו

היו אתם האחד.

שבת של שלום❤

הבהרת המערכת:

• לכותבת אין שום הסמכה בשום דבר, היא אינה מתיימרת להוכיח כלום, רק לחשוף את מחשבותיה, אין נכון לא נכון, זה נכון לה, אולי למישהו אחר זה לא.

• אין לכותבת רצון לפגוע באיש, אם היא פגעה היא מתנצלת.

הפוסט מ 2016