אילת

אילת היא הבית הקטן עם אמא ואבא

לקצת

אילת היא נוף ים מחלון

אילת היא ילדים יחפים רצים לכניסה האחורית של המאפייה

שתספק לחם לכל העיר

בוהים בהתרגשות במשאית הקמח המתרוקנת

זאת שתלכלך את כל השכונה ותשאיר להם ערמות של

שמחת חיים לבנה

הם יזרקו זו על זה את האבקה שמשביעה אנשים

ימלאו את לבבותיהם התמימים

באושר פשוט

עוד רגע יגיע הג'יפ של הUN לקנות לחם חם לדרך

ואיש שחור ישלם בכסף ירוק עם תמונות של אנשים חשובים

ומשה מהקופה יאמר,

"נו מאני באק, איץ תו ביג יור מאני

תייק תייק מור לחם",

והאיש השחור יאמר, איטס אוקיי, איטס אוקיי

ותם אחד ישאל

איז דולר זה?

אילת היא ה"פיס קופי" בפינת הרחוב

"ביטניקים" מכל העולם שרים Give Peace A Chance

מנגנים 'Let It Be

מעשנים בוב מארלי

היא "עוזי בית הלחמי"

החנות של הספרים והציוד לבית הספר

בה אבא היה זורק את רשימת הציוד לשנה הבאה

בתחילת יולי

וחוזר לקחת מלא שקיות ביום האחרון של אוגוסט

והקלמר שרציתי ייגמר

ואבא יצעק בקולי קולות, איך?

איך לא שמרת לילדה קלמר עם מגירות??

ועוזי יאמר

למה לא באת קודם?

ואבא ישאג, אז למה?

למה השארתי לך צ'ק לעשירי?

וילפף את ידו בידי ונצא בסערה מהחנות

והוא ימלמל לעצמו

"בחיים

אבל בחיים אני לא חוזר לפה יותר".

ואז עם הרגל הקצרה שלו

יתניע את הווספה הלבנה

זאת שעיצבה לו שרירי תאומים אה לה רוקי בלאבואה

וכשאשב בסירה על הגלגל

הוא יאמר לי,

אל תדאגי

אני מבטיח לך

שיהיה לך קלמר עם מגירות".

ואחרי יומיים עוזי יצלצל ויגיד שהגיע קלמר

ושהוא שומר לו עד מחר

ואני ארוץ בכל הכוח אל החנות בפינה

ואדלג בשריקות כל הדרך הביתה

עם האוצר שלי

ואמלא אותו באוסף המחקים הריחני

ואהיה מאושרת.

אילת היא הצלחת מתוקים במימונה שפאני

השכנה ממרוקו הכינה

"תשלחי את איפי לקחת"

היא תבקש מאמא

ואני ארוץ מהר מהר ואקח את הצלחת עם העוגיות

שנדבקות לידיים

ופאני תגיד "רגע...

אל תשכחי להגיד לאמא שזאת צלחת שמחזירים"

ובדרך הביתה אעשה חור קטן בצלופן ואדחף את האצבעות

הקטנות שלי כסוסות הציפורניים

עמוק פנימה ואשלוף את הקוקוס הצהוב עם הציפורן "שעושה את כל הטעם"

ואמא תשאל

"אכלת בדרך?"

ואני אומר שלא

ואז שכן

כי אמא אומרת

שאימהות תמיד רואות כשהילדים שלהם משקרים

אילת היא ים וחוף בתול

והמוניי סקנדינביות בטופלס

ואבא "סייר חופים" במשרה מלאה

"יו אר גוד יס?"

הוא ישאל את הבלונדינית הצלויה

יסמן עם הבוהן הקצרה והעבה שלו את התעניינותו בשלום

התיירות העולמית

ויחייך את החיוך הענק שלא ירד מהפנים בכל זמן

"המשמרת"

וילדה קטנה תדלג לצידו ותאסוף צדפים והוא יאמר

לה תאספי גם משם

ויצביע על גבול ירדן וישלח אותה אל המלך חוסיין

"אם תלכי ממש רחוק תוכלי לראות את הארמון"

ובדרך הביתה הילדה הקטנה תשאל

אבא מי זאת?

"אה... אני לא מכיר אותה אבל ממש חשוב,

ממש ממש חשוב, להסביר פנינו לתייר"

אילת היא הממתקיה של "שרגא אין לי עודף"

ילדה תקחי 5 מסטיק עגול במקום

ואני אשחיל את היד הקטנה שלי עד הלמטה של המכל הגדול

והשקוף עם המכסה האדום

ואוציא את כל האדומים ואחד כחול לדודו

וצהוב

לאמא

"לי מספיק רק חצי" היא תאמר

ודודו יקח את החצי הנותר

כי הוא הגדול

אילת היא "שני הפלאפלים" מאחורי הרחבה של המעגלים בשמחת תורה

ליד "פיליפ מוריי"

וחצי פלאפל עם טחינה וכרוב כבוש

ואמא שאומרת

"קודם תסיימי את החצי ואז אקנה לך אפילו עוד אחד שלם"

ותעביר לי שלוק מהקינלי בבקבוק

ואלגום מהגזים הכתומים והיא תגיד לאט לאט שלא תיחנקי

וארגיש מוגנת

ואהיה מאושרת.

אילת זה פטיפון בסלון ויורם גאון שהבטיח שזאת המלחמה האחרונה שלי,

היא טלפון עם חוגה ושפורפרת ומספר זכיר,

5076

ואז 7 ו 5076

ואז 375076

ואז עוד 6 אחד בהתחלה

וזהו.

אילת היא שבתות עם "יופי נחמה" ו"הלו זה רדיו?"

בטרנזיסטור עם האנטנה שמזיזים לצדדים

היא ריח ג'חנון שאמא לשה כל השישי

היא רפי נלסון

היא שנורקל באי האלמוגים

היא גלידה בתיירות שמשלמים רק על קונוס וממלאים כמה שרוצים,

היא תצוגת אופנה בשישי בקניון האדום

אילת היא הלונה פארק בגשר,

האופנועים בקרוס, היא

מועדון הספירל בלילה ושיבא לפנות בוקר

היא בורקס חם ממאפיית המשפחה רגע לפני שעולים הביתה

אילת היא בתי מלון ולובי

ונערה מתבגרת על במה

שרה "לה קוקרצ'ה" בשמלה אדומה וליפסטיק אדום

משעשעת קהל נלהב

שמוחא כפיים בהתלהבות אוכל סברינה

שותה מילק שייק עם מטריה שנכנסת לו לעין

בשובר שקיבל חינם ממנהל הערב המותש

פיצוי על הנמלה שמצא בחדר

בבוקר יקום ירקוד אגדודו בבריכה

וינח.

אילת היא אישה צעירה על סטילטו 15סנטימטרים

שמגנים עליה מפני העולם החיצון

מתרוצצת מלובי ללובי ממנכ"ל לבל בוי

מלמדת את כולם

איך למכור הילה לעסק

אילת היא בל בוי שרמנטי

שיתחיל עם יחצנית על עקבים

והם יצאו לרקוד במסיבות של שני בחוף הריף

ויסיימו במועדון של "הנסיכה"

והם יבנו בית

וילדו ילדים טובים ותהיה להם משפחה וחצר עם מנגל

ודשא סינטטי וכלב

ובשבתות הם ייקחו מסננת וכף ושנורקל והם יאספו צדפים

כמו אז

עם "סייר החופים"

והם יחיו

כי חיים

ויום אחד הם כבר

לא

אילת היא אישה על עקבים

בעיר נצורה מוקפת מגפה

דוממת

שוממת

מבוהלת

משותקת

אנשי תיירות חושפים עורם פושטים חליפותיהם

מסתובבים ערומי תפקידים סביב עצמם סביב כיכרות,

נותנים זכות קדימה ליעל או חרדון

לבושים בגופיה נועלים ג'יבוטי חובשים מסכה שתחסום את המגפה

ותקל עליהם את המבוכה

אף אחד לא מזהה בתור של הסופר את מנכ"ל

המלון היהיר

עיר שפופה

עיר שמש קפואה

שנתיים!

ובדממה הזאת

בחרדה

בחוסר אונים

אישה על עקבים נותרת יחפה

והיא תצלול אל תוך עצמה כל כך עמוק ששום שנורקל לא יעזור לה לנשום,

כי הפשיטו אותה

בכוח, קרעו מעליה את המסכות הורידו לה את המגננות, בלי הודעה מוקדמת, בלי הכנה מראש

בכפייה

באונס

והיא נחשפת אל עצמה

לראשונה

עד העצם

כי אין לה ברירה

כי אין איש מלבדה שיעסיק אותה

כי אין לה שום דבר אחר לעשות

והיא נסדקת

ואז נשברת

ואז

מתמוטטת.

וקמה

כל כך

קמה.

בטור הזה אין מוסר השכל אין בו תובנות, רק געגועים לעיר פשוטה לפני שנעלו לה את העקבים

לפני שאת נוף הים התמים הסתירו בניינים זהים חסרי נשמה

כבר אין מאפייה משה כבר מת,

גם עוזי ושרגא, גם פאני

גם אבא.

הביטניקים מזמן שרים לט איט בי בסיני,

הסקנדינביות מצטלמות לאינסטוש על גמל בפטרה

שם מחייך אליהם אחמד "סייר המדבר"

את חיוכו הרחב ושואל

"יו אר גוד, יס?"

ומשלשל לכיסו 90 יורו במקום 100 כי תכף הן יעשו

האשטאג "אחמד גמלים ומצטלמים"

אז יש הנחה.

סלחי לי אילת כי חטאתי

אני נוסעת מכאן

זה לא שאת לא יפה, זה לא שאת לא טובה

זה לא שאין בך אנשים נפלאים

את פשוט ...

איך אני אגיד את זה

קצת השתנית

כמוני.

שבת של שלום❤

הבהרת המערכת:

• לכותבת אין שום הסמכה בשום דבר, היא אינה מתיימרת להוכיח כלום, רק לחשוף את מחשבותיה,

אין נכון לא נכון, זה נכון לה, אולי למישהו אחר זה לא.

• אין לכותבת רצון לפגוע באיש, אם היא פגעה היא מתנצלת.