I do!
I do! חמש שנים. חמש שנים לקח לי לומר I do. על מדרגות הרבנות נשבעתי – טוב נו, לא באמת היו שם מדרגות, גם לא באמת נשבעתי, אבל ביציאה מהמקום המבזה הזה (מבזה, לפוסט אחר) היה ברור לי שלעולם לא אתחתן שוב. שהמסגרת "אני שלך ואתה שלי לנצח" לא נועדה לי. חמש שנים לקח לי […]
רציתי שידעו כולם שיש ילדה אחת בעולם, והילדה הזאת היא אני.
סגרתי את הווילון האדום שאמא תפרה במכונת הזינגר שלה, כחוצץ בין הסלון לחדרנו הקטן בבית בשכונה הישנה של אילת. תחמתי לעצמי עולם, עוד רגע קט אשתכשך בתוכו ואצלול לעולם שכולו מילים. התיישבתי על המיטה, מול המיטה של דודו. דודו לא היה, גם אמא לא. היא יצאה לעבוד בעבודה השנייה שלה, להביא עוד קצת כסף שימלא […]
אותנטיות ביחסים, האם באמת זה מה שאנחנו רוצות?
התגעגעתי אליו. כמעט שבועיים שלא התראינו. היה לי ברור שבשנייה שיחזור, אסע אליו ואשתחל ישירות אל תוך הגומחה המהונדסת שעיצבתי לעצמי עם השנים איתו, זאת שבין הלסת לכתף. יכולתי להרגיש את החמימות שמתפזרת אצלי בחלל הלב והבטן כשאני מניחה את הראש במיקום המדויק. יכולתי לדמיין את העיניים שלי נעצמות, את זוויות השפתיים שעולות -לשנינו. יכולתי […]
אז למה הוא אמר שתמות? "כי הוא מטומטם".
הייתי בת עשר כשאבא מינה אותי לשומרת ראש ביחידת העילית של החות'ים. "תקשיבי טוב טוב", אמר, "את עומדת פה ולא זזה. איך שאת רואה רופא, אבל ממש מתחילת המסדרון, את ישר צועקת 'אבא'". הייתי בת עשר כשאבא חטף אירוע לבבי… סליחה, מהתחלה. הייתי בת עשר כשאבא לא חטף אירוע לבבי. אני זוכרת את הבוקר ההוא […]
שבעה
אם יש לאדם בקשה אחת לפני מותו, אני משוכנעת שאבא שלי ביקש שאמצא זוגיות. יומיים לפני שנפטר, נפגשתי לראשונה עם האיש שאני אוהבת. חודש קודם לכן התחלנו להסתמס, גרתי אז באילת. בעוד חודש אני עולה לחגוג לעצמי יום הולדת במרכז. אמרתי לו, ניפגש אז, אבל… לא ביום עצמו. אם יהיה מעפן, לא בא לי שיתחרבש […]
אני אוהבת נשים – הנה אמרתי את זה.
אני אוהבת נשים. הנה אני אומרת את זה. כבר יותר משלוש שנים שאני אוהבת נשים. טוב נו, לא כזה של קלאודיה שיפר ונעמי קמפבל מתפלשות בבוץ וקים קרדשיאן השופטת – והן מתגלגלות והבוץ נמרח להן על כל הגוף, ולינדה אוונג'ליסטה (איף, איזה עתיקה אני) מנגבת להן את השפתיים ואת הצוואר ואת… טוב, אפי, תירגעי. הבנתם, […]
"כמוני עומדים ילדים על החוף והמה בני דייגים".
התעוררתי מוקדם ביום ההוא, הרבה לפני שאמא העירה אותי לבית הספר. הפרפרים בבטן לא נתנו לי מנוח. בקצה המיטה חיכתה לי החולצה הלבנה והחגיגית שקנינו יום קודם ב"במבי", החנות בה כל ילדי אילת היו קונים בגדי חג ושבת. ערב קודם עשיתי חזרה גנרלית מול הראי עם החולצה החדשה והיפה שלי. ולפני שהלכתי לישון, אמא גלגלה […]
"סלח לי… איפה אפשר לקנות חלב"?
שום דבר לא מפחיד אותי, כמו הרגע בו אתעורר בבוקר, אפתח את המקרר – ואין חלב. השבוע הייתי במדי ב' משמרת ערב במרפסת שלי, כשמשום מקום הבזיק לי לראש שאין לי חלב לבוקר. מי שמכיר אותי יודע: אם הגעתי למשמרת ערב, אין יציאה משטח הבית, גם אם לני קרביץ יבקש ממני לאסוף אותו מתחנת הרכבת. […]
"אישה שווה" = נשיות (חוכמת הבדיעבד, פחח אלק)
"אם היו לך ביצים היית ראש הממשלה". "בטעות נולדת אישה". "איך.. איך את לא גבר". הפסקתי לספור את הפעמים ששמעתי את המשפטים הללו מופנים לעברי לאורך חיי. שנים-עשר הסנטימטרים של עקבי הסטילטו, שהיו תפורים לרגליי 12 שעות ביום הרבה יותר מעשרים שנה, לא מנעו את הקביעה "בטעות את לא גבר". גם לא כשהתאפרתי ממש יפה […]
אחת מכמה?
אחת, שש, שלוש, ארבע, חמש. ספרתי אותנו. משהו בתמימותי, בטמטומי, ביוהרתי – הקל עלי. אולי כולנו נהיה בסדר, בכל זאת אחת משבע, ואנחנו כאן רק חמש. הסתכלתי עליהן, אף אחת לא הסתכלה עלי. כולן היו שקועות בנייד, מנסות להבריח מחשבות טורדניות. תפף יקראו לנו לפי מספר ונכנס למכונה שתמעך לנו את השד ותחפש תאים. הטכנאית […]